ריבית המנגון הנסתר להעברת העושר

בשנת 2008 נאם נשיא ניגריה בועידת ה G-8 שהתכנסה באוקינואה יפן.

בנאומו אמר את הדברים הבאים:

"בשנת 1985 לווינו מהבנק העולמי כ 5 מיליארד דולר. מאז ועד היום ( שנת 2008) שילמנו לבנק העולמי 16 מיליארד דולר. עכשיו אנחנו מקבלים דרישה מהבנק העולמי לשלם עוד 28 מילארד דולר כדי לשלם את חובנו. אם אתם שואלים אותי מהו הדבר הנורא ביותר שקיים כיום בעולם ,אשיב ריבית מצטברת.."

בואו נעשה תרגיל קצר

נניח והתקבלתם לעבודת החלומות. אתם נכנסים לפגישת סיכום עם מנהל כוח האדם כדי לסכם את תנאי השכר. מנהל כוח האדם נראה קצת מוזר בתחילה אבל למרות זאת לשאלה שהוא יציב לפניכם בעוד רגע לא הייתם מוכנים. יש לכם שתי אפשרויות שכר לשנה הקרובה הוא אומר.

אפשרות ראשונה שכר התחלתי של 10,000 ₪ לשבוע הראשון, ובכל שבוע הסכום גדל בעוד 500 ₪ .

אפשרות שניה שכר של אגורה אחת בשבוע הראשון שכר שמכפיל את עצמו בכל שבוע שעובר עד סוף השנה. יש לכם 10 שניות להחליט. לאחר מכן המשרה תוצע למועמד הבא.

במה תבחרו . אני יודע, לאחר הפתיח כולכם תחפשו את הטריק ותזייפו בזמן שהוקצב לקבלת ההחלטה. אבל אם נהיה אמיתיים עם עצמנו, רובנו המכריע יבחר באפשרות הראשונה. הסיבה היא שיש ביכולתנו לחשב את גודל הסכום הראשון . לעומת זאת האפשרות השניה נראית כלא הגיונית בעליל, שכר של אגורה אחת ואפילו שתכפיל את עצמה בכל שבוע, נו באמת.. לכמה כבר נוכל להגיע בסוף השנה....

טוב. לפני שתציבו את המספרים באקסל אגלה את התוצאה. האפשרות הראשונה נתנה שכר מצטבר של 1.2 מיליון ₪ . לעומתה נתנה האפשרות השניה סכום מדהים של 45 טריליון ₪ .

בדקתי על מקורבים, אף אחד לא צפה את התוצאה שתתקבל.

הכירו את הריבית המצטברת

טוב נכון, הדוגמה אינה ריאלית הרי אין בכלכלה האמיתית ריבית מצטברת באחוזים כאלה. מדובר אכן על תרגיל מעורר מחשבה. אבל מה קורה בעולם האמיתי.

אתם זוג צעיר, התחתנתם לפני שנתיים והחלטתם להיכנע ללחץ של הדוד מהבנק ולקנות את דירתכם הראשונה ,כמובן כדי שלא תמשיכו לזרוק את כספי השכירות לפח..

לכם אין הון עצמי גדול ואפילו אם יש כמה מאות אלפים , לדירה אותה תרצו לקנות תהיו חייבים להיכנס לבנק הקרוב ולקחת משכנתא או בשמה השני חוזה מוות ( תרגום מצרפתית) .

בימינו תאלצו ללוות מיליון ₪ כדי לקנות את הבית הסביר באזור המרכז. לאחר דין ודברים עם הפקיד תחלקו את המשכנתא לשלל מסלולים שיתנו לבסוף ריבית ממוצעת של 5% ( רק דוגמה, לא לצעוק, אני השגתי פחות) . כדי לאפשר את החזר חוזה המוות ,פרסתם את ההחזרים ל 25 שנה, חתמתם על עשרות עמודים ויצאתם שמחים לעבר משרד הקבלן השכונתי.

את הסכום שתחזירו לבנק עבור הריבית המצטברת אינכם מכירים. אתם יודעים מהו ההחזר ההתחלתי ומהי הריבית עליה המתקחתם במומחיות עם הפקיד המסכן . אבל העובדה שחתימתכם על אותם עשרות עמודים תחייב אתכם להחזיר לבנק עוד 753,770.00 ₪ רק עבור ריבית מצטברת, עובדה זו כנראה חמקה ממחשבתכם בעוד אתם חושבים על שדרוג המטבח בדירה החדשה.

753,770.00 ₪ שהם 7 שנות עבודה רצופה בשכר ממוצע. רק עבור החזר הריבית המצטברת.

בעוד אתם חותמים על חוזה הקניה של הדירה. אתם מקבלים טלפון מפקיד הבנק של העסק אותו פתחתם לפני ארבע שנים. מפעל קטן לייצור נעלי בית עלית.

לצורך הקמת המפעל והשקעה הראשונה בעסק החדש, התיישבתם לפני ארבע שנים מול פקיד אחר בקומה השניה של אותו מוסד בנקאי. הצגתם לו את העתיד הורוד ושכנעתם אותו בצדקת הדרך לייצור נעלי בית עלית.

הפקיד ברר את כדאיות ההשקעה, הבין שאכן מדובר בצורך משמעותי ואישר לעסק החדש מיליון ₪ הלוואת הקמה.

כפי שמתנהלים עסקים בעולם המודרני ,התחשיב הראה יכולת "לשרת" את החוב בשנה הראשונה ואפילו בשנה השניה. את ההלוואה לקחתם בריבית פריים +2 , כ- 5% ריבית שנתית.

התכנון היה לקחת הלוואת בלון, להתבסס, לפתח את השוק ,אחר כך לצבור רווחים ולשלם את ההלוואה בהמשך.

לאחר שנתיים אתם בודקים את מצב החוב , לא נורא הבטחונות עדיין מספיקים החוב אמנם גדל בסכום של 102,000 ₪ אבל העסק מצליח לייצר רווחים קלים. עוד כמה שנים נעלה על הסוס ונתחיל לשלם את החוב. לאחר שנתיים נוספות אתם מקבלים את אותו טלפון ממנהל הבנק.

תשמע חבר, אתה חייב לחזק בטחונות. אתה חייב לבנק 1,215,000.00 ₪ .

את המשך הסיפור מכירים עשרות אלפי עסקים קטנים שנסגרים בכל שנה בישראל...

מכונת ההרס הנסתרת.

בטבע אין דוגמה לגידול כפונקציה מעריכית. עצים גדלים עד שמגיעים לגדלם האופטימלי , חיות גדלות עד שהן מגיעות לגודל אותו קבע להם הטבע, בני האדם כנ"ל. אפילו חוקי השוק החופשי של הכלכלה האמיתית מכתיבים גידול מוגבל על ידי ביקוש וצורך אמיתי.

ישנן שתי דוגמאות בלבד לגידול מעריכי בטבע ובכלכלה.

בטבע , גידול כזה מוביל לסיום הביקור הנוכחי בעולם... ובכלכלה, הגידול מוביל למחזורי קריסות כלכליות . גידול מעריכי אינו בר קיימה ולכן אינו יכול להחזיק לאורך זמן, ולמרות זאת עושה רושם שאף אחד מגאוני הכלכלה אינו מוכן להצביע על לב הבעיה בכלכלת החוב, הריבית המצטברת.

אחת הטעויות הנפוצות כשבאים לבדוק את עלות הריבית למשפחה ממוצעת. היא לבדוק רק את עלות הריבית הישירה, הריבית שמשלמת המשפחה על הלוואות שלקחה כדי לממן את החיים והמגורים.

הרי לפי הדוגמה מלמעלה של מפעל נעלי הבית מסוג עלית ,הבנו שלכל עסק יש עלות ריבית משלו , עלות שמגולמת במחיר המוצר הסופי. עלות זאת נערמת אחת על השניה לאורך קו הייצור של המוצר. אם ניקח לדוגמה את נעלי הבית שמיוצרים באותו המפעל, הרי שגם ספק הגומי לסוליות מגלם את עלות הריבית שלו ויצרן הגומי במרכז אפריקה כנ"ל שלא לדבר על החנות בקניון .

כך קיבלנו עלות ריבית מצטברת שמגולמת במחיר של המוצר הסופי, החל ממוצרי צריכה קטנים וכלה במוצרים הכי בסיסייים כמו חשמל, מים, תחבורה ועוד.

השאלה שחייבת להישאל היא ,כמה היא עלות הריבית לכל בית אב ממוצע בעולם המודרני.

את השאלה הזאת הפניתי לכל מי שאמור לתת תשובה מוסמכת על הנושא, בנק ישראל, הלמ"ס ואפילו כמה כלכלנים מומחים. לאף אחד לא הייתה תשובה . אין בישראל בסיס נתונים אחד שיראה מה היא עלות הריבית שמשלם כל בית אב.

בחיפושי אחר הנתון הגעתי אל ספרה של החוקרת המוניטארית הגרמנית פרופ' מרגריט קנדי המנוחה , ודרכו לנתון שפרסם כלכלן גרמני אחר הלמוט קורץ. מסתבר שהגרמנים על הדקדקנות הידועה שלהם דווקא בדקו את הנושא. התשובה אליה הגיעו בשנות התשעים ראשית האלפיים היא יותר ממדהימה.

כל בית אב גרמני שילם כ 40% תשלומי ריבית מכל הסוגים והמינים מסה"כ הוצאותיו.

אלה כמה דוגמאות לתשלומי ריבית על מוצרים בגרמניה של שנות התשעים:

השאלה הבאה שצריכה להישאל היא מה הוא מאזן הרווח וההפסד של בתי האב כתוצאה מהריבית המצטברת. הרי ידוע שריבית גם משולמת בחזרה לאזרחים על חסכונות לסוגיהם השונים.

גם כאן, פניתי למוסדות המחקר בישראל ושוב לא הייתה להם תשובה מלאה. יש תשובות חלקיות על חלוקה ברווחי הון כפי שהוסבר כאן, אבל אין את מאזן הרווח וההפסד.

ובכן, מסתבר שהגרמנים בדקו גם את הנושא הזה . מי שבדק הוא הבנק המרכזי הגרמני שבדק את הנתונים בשנת 2000.

כבר אמר מי שאמר אין טוב ממראה עיניים. אלה הנתונים:

בצהוב – תשלומי הריבית עקיפה וישירה של כל עשירון בכלכלה הגרמנית של שנת 2000.

בשחור – הכנסות מריבית של כל עשירון בכלכלה הגרמנית של שנת 2000.

הגרף כל כך מאיר עיניים עד שכמעט אינו זקוק להסבר. אבל בקצרה, אפשר לראות ששמונת העשירונים הראשונים משלמים ריבית גבוהה בהרבה מזו שהם מקבלים, העשירון התשיעי אינו מרווויח ואינו מפסיד ואילו העשירון העשירי גורף את הקופה בגדול.

צריך לזכור, מדובר על מחקר של הבנק המרכזי הגרמני של שנת 2000. גרמניה היא מדינה עשירה בהרבה ממדינת ישראל. כך גם חלוקת ההכנסות שמתקיימת אצלה. בגרמניה של שנת 2000 היה עדיין עשירון תשיעי שטרם הפסיד במאזן הריבית.

ניתן לשער במידה רבה של וודאות לאור היכרותנו את המציאות הישראלית שאם היה נערך בישראל מחקר כזה התמונה הייתה שחורה בהרבה. העשירון התשיעי היה בהפסד משמעותי גם כן וכנ"ל רוב העשירון העשירי. אפשר לשער שאם היינו מפלחים את העשירון העשירי לעשירונים היינו מגלים שגם עשירון זה אינו זהה ולמעשה רק חלקו הקטן נמצא ברווח במאזן הריבית.

אז מה הגיע קודם הביצה או התרנגולת..

את הקשר הברור בין הריבית המצטברת לאינפלציה מבינים כולם . אפילו כלכלנים מדופלמים רואים את הקשר הברור ואף מסבירים לנו בכל הזדמנות "שהריבית היא נשק כנגד האינפלציה".

העובדה שהקשר הברור הוא בין הנתון המשפיע - הריבית לבין התוצאה - האינפלציה חומקת מעיני רוב המומחים הכלכליים.

היא חומקת מכיוון שהם מניחים שתי הנחות יסוד. האחת ,אנחנו חיים תחת שיטת החוב שיטה בה הריבית המצטברת היא לב המערכת ואין לשנותה.

השניה, אנחנו חיים תחת אינפלציה תמידית. האינפלציה היא , "תופעת טבע" שאינה תלויה במעשינו ולכן כל שנותר הוא "להילחם" באינפלציה עם "נשק הריבית" .

מאז כינון השיטה הקיימת בארה"ב, איבד הדולר 96% מערכו. המארק הגרמני איבד מראשית שנות החמישים ועד שהוחלף באירו כ 80% מערכו ואלה המטבעות היציבים בעולם.

יש כמובן דוגמאות נוספות להחרבת ערך המטבע תוך שנים בודדות, ביחס ישיר לרמת הריבית שהייתה נהוגה באותה מדינה.

בספרה האחרון כותבת החוקרת המוניטארית מרגריט קנדי את הדברים הבאים (תרגום חופשי) :

"מכיוון שאנחנו חיים תחת אינפלציה תמידית. האינפלציה נראית לנו כמעט כתופעת טבע.

מכיוון שכך, כלכלנים ורוב האנשים סבורים שנחוצה ריבית כדי להילחם באינפלציה.

בעוד שלמעשה הריבית המצטברת היא גורם מכריע בהתפתחות אינפלציה. לאחר כשנתיים ממועד העלאת ריבית ,האינפלציה מרימה את ראשה ועולה גם כן . לכן אם היינו מבטלים את הריבית המצטברת היינו יכולים להגיע למצב בו האינפלציה חוסלה גם כן."

חיזוק לדעה זו קיבלנו גם בתוצאות עבודת המחקר על תכנית שיקאגו של פרופ' מייקל קומהוף.

אחת מתוצאות המחקר הייתה הגעה לרמה אפסית של אינפלציה לאחר שינוי השיטה המוניטארית ומעבר להפקת הכסף ללא חוב.

הריבית היא הגורם לאינפלציה מלכתחילה.

היא אמנם יכולה להשפיע על התפתחות האינפלציה בהמשך אבל אם היא לא הייתה קיימת, הסבירות להתפתחות אינפלציה הייתה יורדת משמעותית.

פנלים סולרים כמשל

הריבית המצטברת יוצרת מחסום כמעט בלתי עביר להתפתחות הטבעית של הידע האנושי ומשמשת כברז ענק שמתיר קילוח דק מאד של יישום טכנולוגיות חדשות. טכנולוגיות שיכלו לגרום לרווחה בלתי נתפסת.

בשנים האחרונות הגיעה לפרקה( פחות או יותר ) טכנולוגיית ייצור חשמל מאנרגית השמש.

ישראל שהייתה חלוצה בתחום רתימת אנרגיית השמש לחימום מים ביתיים אינה מסוגלת לעשות את אותה הפעולה בתחום ייצור החשמל הסולרי.

הסיבה לכך אינה חוסר ביכולת טכנולוגית.בישראל לא חסרים גגות שפונים לשמש החזקה.

למעשה אפשר לומר שלכל בית אב יש מספיק גג כדי להעמיד מערכת לייצור חשמל סולרי שתספיק לצריכה הפרטית.

אז איפה הבעיה ,מה מונע את הקמת המערכת . מערכת שיכלה להסיר לחץ עצום מעל מקורות האנרגיה של ישראל. מערכת שיכלה בהמשך לייצר דרישה לפיתוח מערכות אגירת חשמל בייתיות יעילות שיכלו להימכר לכל העולם.

מה שמונע הוא המחסום אותו מציבה הריבית המצטברת.

ראשית הריבית מגולמת במחיר המוצר הגבוה מידי ובמחיר התקנתו.

מדובר כזכור על עשרות אחוזים ( לפי המחקר הגרמני) . שנית כל חבר בכיר בעשירון העשירי והתשיעי יודע שאין בכוחו הכלכלי לממן את קניית המערכת ואת התקנתה בכספו שלו. עלות המימון שבבסיסה עומדת הריבית המצטברת יוצרת מצב בו אין הצדקה כלכלית להקים כאלה מערכות ביתיות. מערכת שהחזר ההשקעה עליה הוא 10 שנים ויותר היא מערכת שאינה כלכלית .

רובם המכריע של משקי הבית לא מסוגלים לשאת בעלות הריבית על השקעה זו.

התוצאה המידית היא בזבוז יכולת טכנולוגית קיימת וניצול עד תום של מערכות אנרגיה אחרות ( גז למשל ) שיכלו להיות מופנות למקומות אחרים במשק .

הלחץ על הסביבה האקולוגית.

הריבית המצטברת יוצרת לחץ בלתי פוסק על הסביבה ועל המקורות אותם יכול להעמיד כדור הארץ לשימושנו. הגידול המעריכי הנדרש כדי להתאים את קצב צמיחת הכלכלה האמיתית לקצב הגידול של ההון ,יוצר מצב בו אנו מתקרבים במהירות מעריכית לנקודת אל חזור ולקריסה אקולוגית.

הצורך המובנה של העסקים היצרניים להתרחב כל הזמן ( לצמוח) כדי שיהיו מסוגלים לשלם את עלות החוב למערכת, יוצר מצב בו השיטה שהנוסדה בראשית המאה העשרים ושכונתה לאחר מכן "קונספירציית הנורה החשמלית" היא שיטה מחויבת המציאות.

כל עסק ,כל מפעל ייצור, צריך לבחור בין כליה תחת הר החוב לבין ייצור מוצרים שזמן התפוגה שלהם הולך ומתקצר.

אני מכיר את התיאוריה שאומרת שאין חובה לצמוח על מנת לשלם את עלות החוב והדבר תלוי במהירות מחזור הכסף.

אבל העובדה הניצחת היא שהחוב גדל כל הזמן בעוד שמהירות הכסף יורדת משמעותית בשנים האחרונות. את הסיבה לכך אני משאיר לאלה המכונים כלכלנים לחקור.

זו העובדה. התיאוריה לא עובדת במקרה הזה.

השונות בגידול בין הסקטורים השונים.

כתוצאה מפעולת הריבית המצטברת, נוצרת העדפה ברורה בגידול הההון בהשוואה לתוצר הלאומי ולשכר.

פער זה ממחיש יותר מכל את הבעיה ואת הסיבה לחוסר המוצא אליו הגענו.

בין השנים 2000-2014 גדל התוצר הלאומי בכמעט 100%.

לעומתו גדלה כמות הנכסים הכספיים במשק מ- 1.05 טריליון ₪ ל- 3 טריליון ₪ נכון לימים אלה. עליה של כמעט 300%.

בניגוד לעליה בכמות הנכסים הפיננסים עלה השכר הממוצע במשק בכ – 30% בלבד.

אם היינו מדמים צורת גידול כזאת לגידול של כל גוף בטבע , גוף צומח או גוף חי , הייתה מתקבלת תופעה מכוערת שאינה יכולה להתקיים. התמונה כל כך לא מאוזנת שהדברים לא זקוקים להסבר נוסף.

תחת שיטת הריבית המצטברת קיימת הטיה ברורה ומובהקת לכיוון ההון.

כל השאר אינו חשוב ומשועבד לחיית ההון שיצאה משליטה.

כאילו עובדת ברקע מכונת שאיבה שאיננה נחה לרגע. היא איננה נחה בלילות , בימים, בשבתות ובחגים. המכונה עובדת כל הזמן ומעבירה עושר ותוצרת שיוצרת החברה כולה מידי רוב האזרחים לידי אליטה מצומצמת שמתפעלת את מכונת השאיבה ודואגת בכל האמצעים שלא תופרע עבודתה.

מכיוון שהקריסה היא עובדה מובנית בשיטה הקיימת, כל שנותר לנו לבחור הוא בין קריסה אקולוגית לקריסה חברתית. תחת שיטת הריבית המצטברת אין אפשרות אחרת.

אפשר לנסות לגלגל את הפחית עוד כמה צעדים קדימה אבל העובדה המצערת היא שאין אפשרות לרמות את עקרונות השיטה.

המחקר החדש והמקיף אותו פרסם הכלכלן הצרפתי פיקטי מוכיח מעבר לכל ספק.

חזרנו מאה שנים לאחור. רובו המכריע של ההון שחשבנו שנצבר בידי האזרחים במאה השנים מאז כינון השיטה הנוכחית ,חזר לידי האליטות באלפיון העליון.

כדי לשנות מסלול חייבים להכיר בהרסניות של שיטת הריבית המצטברת. בדיוק כפי שעשו אבותינו המוקדמים שאסרו על הריבית המצטברת גם ביהדות וגם באיסלם.

אפילו בנצרות קיים המיתוס של המשיח שיוצא כנגד סרסורי הריבית של התקופה.

אין מדובר בחדשה מרעישה, אולם עושה רושם שהמערכת עושה כל שביכולתה למנוע את הבנת האזרחים לגורם למצבם.

אז מה הם הפתרונות

בקצרה, מכיוון שעל הפתרונות דווקא מתנהל דיון ער בשנים האחרונות.

הפתרון הבסיסי הוא ביטול שיטת החוב בו הריבית המצטברת היא המנוע העיקרי.

מעבר לשיטת הפקת כסף ללא חוב על בסיס תכנית שיקאגו באמצעות המדינה ועבור רווחת כלל האזרחים. כמובן בהתאמות נדרשות למשק הישראלי.

כדי למנוע ריכוז כוח בידי הממשלה, את כמות הכסף המותרת תחת מגבלה של אינפלציה אפסית תקבע רשות מוניטארית שקופה ועצמאית שתכלול נציגי ציבור שיתחלפו ושתפוקח על ידי הכנסת.

הכסף העודף יפוזר במספר דרכים, תקציב המדינה, הלוואות בסיס לבנקים,וחלוקה מעל ראשה של הממשלה לאזרחים כדבידנד אזרחי. כך לא ירוכז הכוח בידי גוף שלטוני אחד.

במקביל תותר פעילות של מטבעות משלימים אזוריים או לפי צורך חברתי. דוגמת הבנק היפני לטיפול בזקנים.

הבנקים המסחריים ימשיכו לתפקד כרגיל על מגוון השירותים שנתנו לחברה מלבד שירות אחד, הפקת כספי המדינה. הם יוכלו לחלק הלוואות לציבור על בסיס רזרבה של 100% ויוכלו לגבות על מגוון השירותים עמלה שתכסה על ההוצאות ותשאיר אפילו רווח סביר לבעלי הבנקים.

כתחרות לבנקים המסחריים ,תותר פעילות של בנקים שיתופיים אמיתיים לפי המודל של הבנק השבדי JAK.

יש לזכור שתוצאות עבודת המחקר של תכנית שיקאגו הראו ירידה דרסטית בהיקף החוב הפרטי והציבורי . ז"א הדרישה לחובות תקטן משמעותית כאשר הכסף יפוזר באופן שונה בכלכלה. יחד עם זאת, עדיין יהיה צורך ללקיחת הלוואות ולכן המודל של הבנק השיתופי חשוב מאד לחיים שלאחר ביטול הריבית המצטברת, כדי למתן את כוחם של הבנקים קיימים במערכת.

אפשר כמובן לחשוב ולהעלות פתרונות נוספים , אולם תחת מגבלה אחת .

מכונת הריבית המצטברת לא תשוב לפעול שנית.

המאמר נכתב בהשראת מחקרה רב השנים של החוקרת המוניטארית מרגריט קנדי שהלכה לעולמה לפני ארבעה חודשים.

#השיטההמוניטארית