הרחבה כמותית - הדרך הנכונה או שוב ישראבלוף ישראלי

לאחר שהוריד בנק ישראל את הריבית לרמה אפסית אין ספק שהצעד הבא יהיה מה שמכונה בעגה הכלכלנית "הרחבה כמותית" . מה זו הרחבה כמותית איך מתכוון בנק ישראל חבצע את הפעולה ומדוע יש לבצע את ההרחבה בדרך אחרת לרווחת כלל הציבור. על כך במאמר .

לפני חודשיים פרסמתי פוסט פייסבוק שכותרתו הייתה "נתקענו בקיר".

טענתי באותו הפוסט שהכלכלה הישראלית הגיעה לקיר שחוסם את יכולת "גלגול הפחית" עוד כמה צעדים קדימה. יכולת לקיחת החוב בערוץ משכנתאות הענק ירדה בחדות. כמות משקיעי הנדל"ן ירדה גם כן . ערוץ הנדל"ן כמכשיר לניפוח בועת החוב הגיע למיצוי. כמובן שעדיין נלקחות משכנתאות מטורפות על ידי לא מעט אזרחים אבל היכולת לגדול בכמות המשכנתאות ובהיקפן נבלמה ואפילו הראתה ירידה משמעותית.

לפני חודשיים נגידת בנק ישראל ירתה את הכדור האחרון שנשאר באקדח הריבית. היא הורידה את הריבית לרמה מצחיקה ואפילו רמה כזו אינה מספיקה ואין ביכולתה להריץ את עם ישראל לסניף הבנק השכונתי לקחת את ההלוואה החדשה. הלוואה שתייצר בתורה כמות כסף חדשה למשק. הלוואה שתזרים מנת חמצן נוספת למשק המקרטע.

לכן ,המסקנה הברורה והמתבקשת, מסקנה שהובנה גם על ידי ראשי בנק ישראל, היא "שנתקענו בקיר".

איך נוצר כסף בישראל

בעולם המודרני וגם בישראל כל הכסף נוצר כחוב בזמן הפקת הלוואות חדשות על ידי המערכת הבנקאית. זה הערוץ הראשי והעיקרי של ייצור הכסף בשיטת המוניטארית הקיימת.

למרות ניסיונות חלק מהכלכלנים להסוות את העובדה המדהימה הזאת, מתרבים בשנים האחרונות הפרסומים רבי המשמעות שמסבירים את הנושא לכל מי שמוכן לפתוח את מחשבתו, לשמוע ולהבין.

הדבר הוסבר על ידי חוקר קרן המטבע מייקל קומהוף, הוא הוסבר שוב על ידי ממציא המונח אליו נגיע בהמשך "הרחבה כמותית" , פרופ' ריצ'רד וורנר, הוא הוסבר על ידי הבנק המרכזי האנגלי בנייר שהוצא לאחרונה והוא קיבל חיזוק אחרון בספרו של הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון הכלכלי המוביל הפיננשל טיימס, מרטין וולף. כל אלה הסבירו בפשטות שמובנת לכל אדם מן היישוב איך עובדת השיטה. לכן, אין זו בעיה מיוחדת לאבחן את המצב הכלכלי למי שמבין את אופן פעולת השיטה המוניטרית. שיטת ייצור הכסף כחוב.

בשיטה בה כל ייצור הכסף תלוי ביכולתם של אזרחים תמימים להיכנס לסניף המוסד המכונה בנק ולקחת הלוואה קטנה של מיליון , מגיע הרגע בו נתקעים בקיר.

הערוץ המישני

תחת השיטה המוניטארית הקיימת ובמסגרת חוק בנק ישראל קיימים שני ערוצי הפקת כסף נוספים, ערוצים נסתרים שאינם מוסברים באופן ברור לציבור.

הערוץ הראשון בו נעשה שימוש רב מאד מאז שנת 2009 הוא ערוץ רכישת מטבע זר לרוב דולרים אמריקאים.

הדבר הוסבר בשני מאמרים שכתבנו בעבר אחד שלי ( קישור) ואחד של ידידי בועז הירש ( קישור) לכן לא ארחיב אבל העיקרון פשוט להבנה.

בנק ישראל "קונה" את הדולרים בכסף חדש שהומצא בלחיצת כפתור.

כדי שלא תתפתח אינפלציה ענקית סופג בנק ישראל את מרבית הכסף באמצעות שני כלים. האחד פקדונות קצרי מועד מק"מ והשני פקדונות המערכת הבנקאית. אולם בנק ישראל לא מחוייב לספוג את כל הכספים וחלקו נשאר במשק ככסף חדש . ההשלכות של "התרגיל" הוסברו בשני המאמרים אבל העובדה היא שבדרך זו הזרים בנק ישראל כסף חדש למשק הישראלי.

דרך נוספת שנוסתה בהרחבה בעולם המערבי מאז פרוץ המשבר המוניטרי ולא בהצלחה, כונתה בשם "הרחבה כמותית".

בראשית 2009 ,כמה חודשים לאחר קריסת המערכת המוניטארית העולמית ,החליט נגיד בנק ישראל לפעול בדרך לא שגרתית.

מדינת ישראל שעמדה לפני מצב קשה ביותר, הייתה בסכנה של עליית ריבית על חובות המדינה .מצב שהיה מוביל אותה במהרה למצב כלכלי קשה ביותר.

כדי למנוע ולמתן את האפשרות הזאת ועד שרעיון ניפוח בועת הנדל"ן יתפוס תאוצה וישפיע על המצב הכלכלי במשק, החליט הנגיד לרכוש אג"ח מדינת ישראל בשוק המשני ( לא ישירות בזמן ההנפקה ).

בנק ישראל מחזיק מאז 2.4% מחובות המדינה כ 12 מיליארד ₪ .

מאז ועד היום שילמו אזרחי ישראל לבנק ישראל סכום של כ - 2 מילארד ₪ ריבית על אג"ח מדינת ישראל שמוחזקים בידי בנק ישראל.

הפעולה הייתה לא שגרתית ועוררה הרבה שאלות כאשר הוחלט על ביצועה.

בישראל חוקק חוק אי הדפסה חוק שאסר על בנק ישראל להלוות כספים לממשלת ישראל לפי דרישת הממשלה.

הנוהג הנפסד הזה הביא את כלכלת ישראל בשנות השמונים לאינפלציית ענק שהגיעה בשיאה ל- 400% אינפלציה בשנה.

הפקת כספים בלתי מבוקרת, שאינה מגובה בתוצר אמיתי בכלכלה האמיתית, תמיד תייצר אינפלציה.

נוהג זה חייב היה להיפסק והוא אכן נפסק כאשר חוקק החוק באמצע שנות השמונים.

אבל האם רכישת אג"ח מדינת ישראל על ידי בנק ישראל איננה מתן הלוואה לממשלת ישראל .

תשאלו כל פורט צ'קים ממשפחת הפשע הקרובה לביתכם, למי חייב רושם הצ'ק את הכספים הרשומים על אותו צ'ק ותקבלו תשובה אחת. רושם הצ'ק חייב את הכספים למחזיק הצ'ק. נקודה.

אין אפשרות לעגל פינות או לשחק משחקי מילים במקרה זה. מי שמחזיק את שטר החוב הוא זה שנתן את ההלוואה לבעל החוב.

בנק ישראל שמחזיק שטרי חוב של מדינת ישראל בסכום של כ - 12 מיליארד ₪ נתן למעשה הלוואה למדינת ישראל ועבר על החוק בגסות.

אין זה פלא שבנק ישראל לא נקט בפעולה כזו מאז חוקק החוק למניעת הדפסה. גם שם הבינו שצעד כזה מזלזל בכוונת המחוקק. צעד כזה בוצע במצב חרום כפי שהיה בשנת 2009 . צעד כזה שמור למצבי חרום ומצב חרום כזה עומד לפתחנו כיום.

הבסיס החוקי לקניית אג"ח מדינת ישראל.

חוק בנק ישראל מאד ברור בכל הנוגע למתן הלוואות לממשלה. בחוק בנק ישראל כתוב

"הבנק לא ייתן לממשלה הלוואה למימון הוצאותיה, לרבות בדרך של רכישה של איגרות חוב שמנפיקה הממשלה בעת הנפקתן".( ההדגשה לא במקור)".

אין צורך לפרש את הכתוב . חל איסור על בנק ישראל לתת הלוואות לממשלה .

מנסח החוק, ידידנו הנגיד לשעבר פישר, דאג שתהיה האפשרות "לשחק" עם הניסוח הברור. שתי מילים שנכתבו בסוף האיסור נועדו לאפשר את הישראבלוף המקומי.שתי המילים "בעת הנפקתן" נועדו לאפשר את קניית האג"ח ממתווכים מקומיים ואפילו לאחר ימים ממועד ההנפקה של אגרות החוב.

מן התחכמות כזו שאינה משנה את המהות ואת כוונת המחוקק.

חל איסור על בנק ישראל לתת הלוואות לממשלת ישראל . נכון להיום משנת 2009 בנק ישראל עובר על החוק בגסות.

אז מה הן אפשרויות הפעולה של בנק ישראל.

הכסף משמש במשק המודרני כדם בגוף האנושי. מחסור בכסף מייצר תופעות קשות בכלכלה. התאמת כמות הכסף לפעילות הכלכלית היא לב ליבה של השיטה המוניטארית . היא מטרת העל של כל אחראי על קיום השיטה , נכון להיום בישראל, בנק ישראל.

הבעיה היא שתחת עקרונות השיטה הקיימת יש אפיק מרכזי אחד לייצור כספים חדשים , אפיק חלוקת ההלוואות לציבור ויש שני אפיקים נוספים שיכולים לתת פתרון זמני ומוגבל. אחד מהם מנוגד לחוקי מדינת ישראל.

כדי לברר את הנושא פניתי לדוברות בנק ישראל .

תשובת דוברות בנק ישראל כללה את מה שנאמר בהחלטת הריבית האחרונה .

כפי שהודיע בנק ישראל בהודעת הריבית מיום 27.10.2014, "בנק ישראל ישתמש בכלים העומדים לרשותו, ויבחן את הצורך בשימוש בכלים שונים, על מנת להשיג את מטרותיו".

התשובה כללה גם הפניה לריכוז שאלות ותשובות שהוציא בנק ישראל לאחר תחילת רכישת אג"ח מדינת ישראל בשנת 2009.

במסמך זה, בהתייחס לשאלה האם אין בכך עבירה על החוק, עונה בנק ישראל את התשובה הבאה.

האם אין בפעילות זו מימון של הוצאות הממשלה, האם לא עובר הבנק על "חוק אי-הדפסה" ?

התשובה לשאלה זו היא לא. מימון הוצאות הממשלה על ידי בנק ישראל אסור מטעם התיקון לסעיף 45א של חוק בנק ישראל, המכונה "חוק אי- הדפסה", שהתקבל כחלק מתוכנית הייצוב של המשק בשנת 1985 אחרי שנים רבות של אינפלציה שנתית בסביבות 100 אחוזים ויותר.

כוונת החוק היתה למנוע מצב שבו הממשלה בהחלטתה וביוזמתה מחייבת את בנק ישראל לממן את הוצאותיה השוטפות. חוק זה נשמר בקפדנות על ידי הממשלה ובנק ישראל. הפעילות החדשה של בנק ישראל היא רכישת אג"ח ממשלתיות קיימות ביוזמת בנק ישראל ולפי שיקול דעתו הבלעדי כחלק ממכלול של צעדים מוניטאריים שנועדו לצמצם את עלות האשראי במשק

ולכן פעילות זו אינה מנוגדת את "חוק אי ההדפסה".

בתשובתו מסביר בנק ישראל שהוא איננו עובר על החוק מכיוון שהוא קנה את האג"ח בשוק המשני כאילו יש בכך לשנות את העובדה שהוא שמחזיק את חובות מדינת ישראל .

בנק ישראל שייך למדינת ישראל ואזרחי ישראל . מכיוון שכך הרעיון שאזרחי המדינה ישלמו לבנק ישראל ריבית על חובות המדינה הוא רעיון אבסורדי .

אז מה הפתרון. איך מצליחים לעבור את הקיר בבטחה, לרווחת כלל אזרחי המדינה

ראשית כדאי לחזור על העובדות המרכזיות בסיפור.

• כלכלת ישראל נקלעה למשבר בגלל חוסר היכולת לייצר כסף חדש בכמות מספיקה

• בנק ישראל יכול להפיק את ההילך החוקי המכונה בימינו "כסף" יש מאין בלחיצת כפתור, תחת מגבלת יעד האינפלציה.

• מדינת ישראל מצויה במצב כלכלי קשה ובמשבר דיור חריף שמעמיד את יכולת הישרדותה החברתית בסכנה.

• בנק ישראל יותר מרומז שהוא עתיד לפצוח בתכנית ייצור כסף יש מאין המכונה "הרחבה כמותית" כמענה לבעיה העיקרית שנוצרה, מחסור בכסף חדש.

אז מה הפתרון. הפתרון ברור כשמש. בנק ישראל רשאי וחייב לבצע את המוטל עליו ולייצר את הכסף החסר בכלכלת ישראל.

לפי חוק בנק ישראל אין איסור למסירת כספים לממשלת ישראל. האיסור מתייחס למתן הלוואות לממשלת ישראל לא למסירת כספים לממשלת ישראל.

מה מונע את בנק ישראל למסור את הכסף הנחוץ למשק לממשלת ישראל כדי שזו תפזר את הכספים במשק. החוק לא אוסר על כך.

בנק ישראל חייב לפי החוק לעמוד ביעד האינפלציה ( יעד השחיקה זוכרים). בנק ישראל מתכוון להזרים כספים חדשים למשק באמצעות קניית אג"ח מדינת ישראל. מדוע שבנק ישראל לא יזרים את אותם הכספים ישירות למשרד האוצר.

אפשר יהיה לצבוע את הכספים בהסכמה עם משרד האוצר והממשלה כדי שאלה ייועדו למטרות מועילות. למשל, בנייה ציבורית בכל פרויקט מגורים חדש שמוקם. למשל, כתחליף לצמצום מיסי ההכנסה והשארת יותר כסף פנוי בידי האזרחים. למשל, על ידי מחיקת חוב המדינה המצוי בידיו או לפחות מחיקת עלות החוב ,הריבית.

למשל, על ידי ביצוע מלא של מסקנות הוועדה לביטול העוני. ואפשר לחשוב על רעיונות נוספים.

במקום הלוואה למדינה הפקה למדינה. פשוט, ברור וקל לביצוע.

לכל חוששי האינפלציה אחזור שוב. יש בעיה של מחסור בהילך החוקי, הכסף.

בנק ישראל יכול, רשאי וצריך לבצע את ההתאמות הנדרשות. הוא אומר בגלוי שיעשה את מה שצריך במסגרת המותר בחוק תוך שמירה על יעד האינפלציה.

הצעה זו לא פוגעת בעצמאות הבנק . היא לא שוללת ממנו את מטרותיו, שמירה על יעד האינפלציה כמטרה עיקרית. זו מטרתו העיקרית והוא צריך להקפיד בביצועה.

אבל אם ראשי הבנק חושבים להזרים כספים חדשים למשק הם צריכים לעשות את הפעולה לרווחת כלל האזרחים באמצעות הממשלה וללא חוב. ככה, פשוט בלי ניסוחים מסובכים מידי.

הממשלה תפזר את הכסף במשק ובכך תיבחן. אבל התירוץ "חסר לי כסף" יעבור מהעולם.

#השיטההמוניטארית #השיטה